top of page
  • ofirpenso4

האור שבהיסטוריה: מנורת השמן בעולם העתיק

עודכן: 18 בינו׳




מנורת שמן הינה אחד הכלים הפשוטים והנפוצים בתקופות העתיקות, והייתה בשימוש בכל בית הן ככלי מאור והן כאביזר פולחני. מנורת השמן אפשרה הפצת אור לזמן ממושך והייתה עשויה, על פי רוב, מחרס או מתכת. השמן ששימש להדלקה היה בדרך כלל שמן זית (ייתכן שגם שמן אגוזים או דגים). הפתיל היה עשוי לרוב מפשתן, ובמנורות רבות קיים פתח מיוחד עבור הפתיל שאפשר ויסות קבוע של הלהבה.


האבולוציה של מנורת השמן מצביעה על שינויים טכנולוגיים וכן על שוני תרבותי ותקופתי. אחת המנורות הקדומות ביותר שהתגלו היא מנורת שמן עשויה אבן, שנמצאה במערה באירופה ומתוארכת ל-10-15 אלף שנה לפני הספירה. בתקופת הברונזה (התקופה הכנענית) מנורות שמן נעשו בעבודת יד, בתקופות מאוחרות יותר נמצא כי רוב מנורות החרס הוכנו בעזרת אבניים. ממצא מנורות השמן הרב באזורנו מצביע על שימוש תכוף וממושך בהן בתקופות מאוחרות.


המנורות הראשונות באזורנו היו פשוטות יחסית, למעשה קערה עם צביטת החמר בצד אחד או יותר להנחת הפתיל. מנורות אלו מתוארכות החל מ-2,000 לפני הספירה.


עם הזמן, במיוחד בתקופות ההלניסטיות והרומיות, יוצרו מנורות סגורות שעוטרו בדוגמאות גיאומטריות ובסמלים. סצנה מיוחדת של סדרה של מנורות שמן נושאות עיטורים ארוטיים ידועה מהתקופה הרומית והן היו בשימוש, ככל הנראה, בבתי אצילים ועשירים במסגרת משתאות הדוניסטים.

 



בעלי מלאכה שילבו על גבי המנורות מיזוג של סגנונות מקומיים עם השפעות מהעולם הים תיכוני הרחב. מנורות שמן יהודיות לדוגמה, נשאו סמלים נפוצים כמו חנוכיות, עצי דקל, בעלי חיים ודוגמאות גיאומטריות. סמלים אלה שימשו לא רק כמרכיב דקורטיבי אלא היו בעלי משמעות תרבותית ודתית, והדגישו את הקשר בין חיי היומיום ובין המנהגים הדתיים.


עם עלייתה של האימפריה היוונית במזרח, החלו לייבא לאזורנו את המנורה העגולה ההלניסטית העממית, אשר הייתה מכוסה ומזוגגת בחלקה בצבע שחור/חום עד אדמדם. מנורה זו נפוצה בארץ ישראל בתקופה שבין הברית הישנה והחדשה (300-50 לפנה"ס).


שימוש בתבנית בתקופה הרומית, הפך את ייצור מנורות השמן להמוני ונגיש עקב השיפור הטכנולוגי. מתקופה זו ניתן למצוא שפע של מנורות מורכבות, יותר או פחות, אשר הוכנו בהתאם למעמד הסוציואקונומי. לדוגמא, מנורות ברונזה מרשימות אשר צורתן חצי חיה (זואומורפי) וחצי בצורת אדם.




מנורות השמן מופיעות רבות בטקסטים היסטוריים ודתיים. לדוגמה בתנ"ך ""וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד" (שמות כ"ז פסוק כ), בהלכות שונות כדוגמת מסכת שבת והפרק על "במה מדליקין ובמה אין מדליקין". בנצרות, מנורות השמן מוזכרות מספר פעמים בברית החדשה (משל עשר הבתולות, לדוגמא). מנורות שמן עדיין משמשות בימינו אנו להאיר על שולחן המזבח בכנסיות ולהאיר דיוקנאות של קדושים.


במחקר הארכאולוגי מחולקים טיפוסי נרות מנורות השמן למשפחות בעלות אפיון מסוים גאוגרפי או תקופתי. למשל, מנורות שמן "הרודיאניות" נקראות כך על סמך סימן היכר: הן בעלות זרבובית פרוסה, וחסרות כל עיטור. מנורות אלו היו נפוצות בתקופתו של המלך הורדוס במאה הראשונה לפני הספירה (התקופה הרומית). להבדיל, מנורות "שומרוניות" היו  בעלות סגנון ועיטור דומים ומקורן בעיר שומרון וסביבותיה.


מנורות שמן החלו ככלים שימושיים פשוטים והפכו לאורך ההיסטוריה לחפצים המעוטרים בצורה מורכבת, אשר התפתחו מבחינה  טכנולוגית עם הזמן. מבחינה זו משמשות מנורות השמן כנקודת תיארוך טובה במחקר. מעקב אחר דרכן של מנורות השמן לאורך השנים מאפשר מבט על שימוש יומיומי ביתי, שימוש בטקסים דתיים והתפתחות טכנולוגית ואמנותית בין התקופות - ממנורות פשוטות ובסיסיות ליצירות אמנות של ממש.

7 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page